'שדות התהילה' הוא ספר מופלא של סופר בעל כישרון נדיר לספר באופן מרתק ומשעשע, עם הרבה הומור וחום אנושי, כאילו על כל דבר שבעולם. ז'אן רואו היה בן 38 כשהספר ראה אור בצרפת (ב-1990), ובבת-אחת הפך מבעל דוכן למכירת עיתונים ברובע ה-19 בפאריז לסופר מהולל, חתן פרס גונקור. בארבעה חודשים נמכרו בצרפת 540,000 עותקים. הספר זכה ליותר דברי שבח מכל ספר שקיבל את פרס גונקור לפניו, והוא תורגם והופיע ב-28 ארצות. בספריה החדשה הוא נדפס לראשונה ב-1992, ואלפי קוראים ראו בו אחת מפסגותיה ("במובנים מסוימים הוא עולה על פרוסט, מרוכז ממנו, מצחיק ממנו, קרוב יותר אל עולמנו" – דרור בורשטיין, 'הארץ ספרים'). למען דור קוראים חדש בחרנו לשפצו, להתקינו ולהדפיסו שוב. הספר, המסופר בלשון "אנחנו" מפי נכד אנונימי (המייצג גם את שתי אחיותיו), נראה תחילה כמין 'לקסיקון משפחתי', המקים לתחייה אנקדוטות משעשעות על הסבא מצד האם (אלפונס בירגו), ועל דודה מארי, המורה של הנזירוֹת – דודת אביו של המספר. רואו יכול להקדיש עמודים מרתקים ושנונים לתיאור הדֶה-שְׁבו המצחיקה של הסבא, חיי הנזירוּת של הדודה, או בריחת ההרפתקאות של הסבא לגן-העדן של הנודיסטיות, והוא מעלה על הדעת חיים יציבים, נמשכים וחוזרים, שבהם המהפכה המרעישה היא הופעת העט הכדורי. רק ברבע האחרון של הספר משחזר הדור הצעיר מציאות היסטורית אחרת, ונחשפת "המלחמה הגדולה", מלחמת העולם הראשונה. ממסמכים, יומן-מסע ותצלומים שליקט הסב ניתן להרכיב, בשחזור שחלקו דמיוני, תמונה אחרת לגמרי של חיי המשפחה, הפעם בפרספקטיבה של המאורעות ההיסטוריים, שהם קו פרשת-המים האמיתי. הסיפור הגלוי לעין הופך חסר משמעות. עתה עומדים בני המשפחה על שפת חור ביקום שהעולם הגלוי-לעין ניגר דרכו, ועליהם למלא את החלל הריק של חייהם, את הזמן האבוד. הספר מנהל דיאלוג מבריק עם פרוסט (את עצמותיו של אמיל קוברים בתיבת עוגיות-מאדלן). זהו ניסיון עז לקלוט את הגשר המסתורי המקשר את החזית והעורף, "כאילו בעובי הנייר טמון מרכיב האהבה והמוות".