מכל יצירות האדם

מִכָּל יְצִירוֹת הָאָדָם אֲנִי אוֹהֵב
אֶת אֵלֶּה שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן.
סִירֵי הַנְּחֹשֶׁת עִם הַצַּלָּקוֹת וְהַשּׁוּלַיִם הַמְּשֻׁטָּחִים
סַכִּינִים וּמַזְלְגוֹת שֶׁיָּדִיּוֹת-הָעֵץ שֶׁלָּהֶם
נִטַּשְׁטְשׁוּ מֵהַרְבֵּה יָדַיִם: צוּרוֹת כָּאֵלֶּה
נִרְאוּ לִי הָאֲצִילוֹת בְּיוֹתֵר. כָּךְ גַּם אַבְנֵי-הַפִּנּוֹת מִסָּבִיב לְבָתִּים יְשָׁנִים
שֶׁנִּשְׁחֲקוּ מֵהַרְבֵּה רַגְלַיִם, נִלְטְשׁוּ נָמוּךְ
וְהִצְמִיחוּ פְּקָעוֹת-דְּשָׁאִים בֵּינֵיהֶן, אֵלֶּה
יְצִירוֹת מְאֻשָּׁרוֹת.

דְּבָרִים שֶׁחָדְרוּ לְשִׁמּוּשׁ הָרַבִּים
וְשֻׁנּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת, מְשַׁפְּרִים אֶת דְּמוּתָם וְנַעֲשִׂים יְקָרִים
כִּי הָעָרְכוּ פְּעָמִים רַבּוֹת.
גַּם שִׁבְרֵי פְּסָלִים
שֶׁיְּדֵיהֶם נִקְטְעוּ אֲנִי אוֹהֵב. גַּם הֵם
כְּחַיִּים עֲבוּרִי. אָמְנָם הִפִּילוּ אוֹתָם, אַךְ גַּם נָשְׂאוּ אוֹתָם.
אָמְנָם נִדְרְסוּ, אַךְ לְעוֹלָם לֹא עָמְדוּ גָּבוֹהַּ מִדַּי.
בִּנְיָנִים חֲרֵבִים לְמֶחֱצָה
שׁוּב עוֹטִים מַרְאֶה שֶׁל בִּלְתִּי-גְּמוּרִים
מְתֻכְנָנִים בְּהַרְחָבָה: מִדּוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת
כְּבָר נִתָּנוֹת לְנִחוּשׁ; אַךְ עֲדַיִן זְקוּקִים הֵם
לַהֲבָנָתֵנוּ. מִצַּד אַחֵר
הֵם כְּבָר שֵׁרְתוּ, כְּבָר הִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם. כָּל זֶה
עוֹשֵׂנִי מְאֻשָּׁר.

כשהרֶשע בא כמו גשם נופל

כְּאֶחָד הַמֵּבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב לָאֶשְׁנָב לְאַחַר שְׁעוֹת-
       הַקַּבָּלָה: הָאֶשְׁנָב כְּבָר נָעוּל.
כְּאֶחָד הָרוֹצֶה לְהַזְהִיר אֶת הָעִיר מִפְּנֵי שִׁטָּפוֹן: אֲבָל
       הוּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן אַחֶרֶת. אֵין מְבִינִים אֶת דְּבָרָיו.
כְּקַבְּצָן, הַדּוֹפֵק בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית בְּאוֹתָהּ דֶּלֶת שֶׁבָּהּ כְּבָר
       קִבֵּל אַרְבַּע פְּעָמִים: הוּא רָעֵב בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.
כְּאֶחָד שֶׁדָּמוֹ זוֹרֵם מִתּוֹךְ פֶּצַע וְהוּא מְחַכֶּה לָרוֹפֵא:
       דָּמוֹ מַמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּת.

כָּךְ בָּאִים אֲנַחְנוּ וּמְסַפְּרִים שֶׁעָשׂוּ לָנוּ מַעֲשִׂים
       שֶׁלֹּא יֵעֲשׂוּ.

כְּשֶׁסֻּפַּר לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיְּדִידֵינוּ נִשְׁחָטִים בְּהַדְרָגָה
קָמָה זְעָקָה שֶׁל פַּלָּצוּת. אָז נִשְׁחֲטוּ מֵאָה. אֲבָל
כַּאֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ אֶלֶף וְלַשְּׁחִיטָה לֹא הָיָה סוֹף, נָפוֹצָה
הַשְּׁתִיקָה.

כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
       עֲצֹר!

כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
       כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
       עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.